לבחור בחיים

בימים האחרונים גיליתי רעש חדש בבית.

מסתבר שכשמישהו בבניין פותח איזה ברז יש רעש שנשמע כמו התחלה של אזעקה. אני שומעת את הרעש הזה חמש פעמים בשעה – יום ולילה. תוך חצי שניה הדופק שלי קופץ. אני עושה ספירת מלאי ומיקום של הילדים והחתולה (שלא שמו לב שקרה משהו בכלל, וטוב שכך) ואז מתפנה להסביר לעצמי שהכל בסדר. אני גרה בדירה הזו שלוש שנים. הרעש הזה היה פה איתי כל הזמן הזה. אנחנו נמצאות במצב הישרדותי. במצב כזה המערכת הפרא-סימפטתית  פעילה כל הזמן ואנחנו לא מצליחות לחזור לרגיעה. על ההתמודדות הפיזית אפשר לקרוא בהרבה מקומות. בקצרה (באריכות בהקלטה) -נשימה. נשיפה ארוכה משאיפה מסמנת למוח רגיעה. -תיאור במילים. להסביר לעצמי מה קורה לי כרגע מערב את האונה הקדמית במוח ומחזיר את המערכת הפרא-סימפתטית לתפקוד. -שיתוף. טלפון, הודעה לחברה טובה. תמיכה חברתית במצבי לחץ מסייעת לתחושת המוגנות. ברמה הרגשית – דיברנו על אשמה איך אני יכולה לכעוס על הילדים שלי כשיש אמהות שכבר אין להן ילדים?? כל היום אני גוללת בטלפון ולא יעילה בכלל. עשר פעמים ביום אני ניגשת למקרר.

אז מה כן?

אני לא רוצה לכעוס על הילדים. מה אני כן רוצה? אני לא רוצה לגלול כל היום בטלפון. מה אני כן רוצה? אני לא רוצה לאכול בלי שליטה. מה אני כן רוצה? תודעה אקטיבית וקריאייטיבית יודעות מה הן כן רוצות. זה לא אומר שתמיד נצליח אבל לפחות נחזיק את הפוקוס על מה כן.