אם הייתי גבר כבר היו מוצאים לכאב שלי פתרון

There comes a time in a woman’s life when she can no longer  plays small so that  others can feel  big

שמעתי את המשפט הזה השבוע ובהסתכלות אחורה אני יודעת בדיוק מתי היה הרגע הזה אצלי. אחרי משהו שהרגיש כמו 40 שנה במדבר – הגיע הזמן.

שיתפתי כמה חברות, ככה להשראה של בוקר וקיבלתי תגובות שניתן לחלק (כמו כל דבר בבית של א.נשי צבא) לשלושה חלקים:

1. הסכמה.
   נו, ברור. אחרת לא הייתי שולחת לך. ברור שיש זמן כזה. מתי? מממ שאלה טובה.
2. חוסר הסכמה.
   או כמו שכתבה לי חברה: וואו. מעולם לא. ועוד יותר מקווה שהבנות שלך יגיבו כמוני
   ויגידו לך על מה את מדברת בכלל, מה זה Playing small?
   והיא צודקת. אני מכירה אותה חצי חיים והיא מעולם לא שיחקה קטנה כדי שמישהו אחר ירגיש גדול.
3. השטח האפור.
   חברה אחרת הציעה נקודת מבט מעניינת. את לא משחקת אותה קטנה כדי שמישהו ירגיש גדול אלא משחקת אותה קטנה כדי להשיג מטרה מסויימת. זה בסדר לשחק אותה קטנה במודע במקרים ספציפיים כדי להגיע לאן שרצית. וואלה, מסכימה.

בשנה האחרונה אני משתדלת מאוד שרוב הדברים שאני עושה יהיו כיפיים. אני יודעת, זה נשמע קצת הזוי אבל בואי – הדברים הפחות כיפיים יגיעו לבד, נכון?

הגעתי עם בת ה11 לאסיפת הורים של סוף השנה. לפנינו בתור 3 הורים ויש עיכוב של חצי שעה. בחישוב פשוט מדובר על שעה של המתנה. אמרתי לבת ה11 שאנחנו חוזרות הביתה. אמרה בסדר, אבל בתנאי שנחזור בעוד שעה לבית הספר. אמרתי לה שאנחנו לא חוזרות.

כעס זו מילה קטנה בשביל מה שקרה שם.

הסברתי לה שכתבתי למורה שאני מתנצלת אבל לא יכולה להמתין ושאשמח להשלים ביום אחר, בטלפון או בבית הספר. בעשר וחצי כתבה לי המורה שהיא מתנצלת על התגובה המאוחרת, היה יום קשה וכמובן שנמצא זמן אחר.

אני של לפני שנה היתה יושבת שם ומתמרמרת על מר גורלה. כמו החברות מסעיף 1. מתישהו יגיע הזמן הזה בו אשים את עצמי ראשונה. אבל לא היום. אני של היום בוחרת במה למלא את זמנה.

אתמול היה מופע סיום בחוג היפהופ.

שעתיים מהחיים שלי ושל בן הזוג. 4 שעות תמורת 6 דקות ריקוד של בת ה11. החיוך שלה והחיבוק בסוף ההופעה היה שווה את זה. כדברי החברה מסעיף 3. החיים מורכבים ויש שטח אפור.

נשים וגברים הם לא אותו דבר. אני חושבת שכבר סיכמנו את זה, נכון?

כמה fun facts:

שני שליש מן המחלות הפוגעות בשני המינים נחקרו בגברים בלבד

עד 2010 75% מהמחקרים הקליניים לא כללו נשים בכלל

הסיכוי של אישה למות לאחר ניתוח גדל ב32% כשהיא מטופלת ע"י רופא מאשר רופאה

הרבה מחלות מאובחנות באיחור של שנים אצל נשים לעומת גברים

כבר כיף לנו?

למה זה ככה? ואולי חשוב יותר – מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

שיחה עם ניצן ברנשטיין על המגדריות ברפואה.

על התחושה שאם הייתי גבר אז כבר היו מוצאים לבעיה שלי פתרון.

שיחה שכל אישה צריכה לשמוע. בשבילך, בשביל הבנות שלך.

שיחה שגם גברים צריכים לשמוע. בשביל הנשים שאיתם. בשביל הבנות שלהם.