את לא חייבת להיות נהדרת כדי להתחיל אבל את חייבת להתחיל כדי להיות נהדרת – מצויינות

3 מחשבות על הדרך

קרה לך פעם שצעקת על אחד הילדים.ות וגם כאילו עמדת מהצד ושאלת את עצמך מי זו המשוגעת הזו שצועקת ככה?
לפני שנה וחצי בערך הקפצתי את הבנות לבית הספר בבוקר. עצרתי במקום המיועד ויצאתי מהאוטו כדי לעזור להן עם התיקים. הקטנה שהיתה אז בת חמש וגרוש נעלה את הדלת מבפנים והסתכלה עלי בשעשוע רב. ביקשתי ממנה לפתוח והיא סירבה בחיוך רחב. ביקשתי שוב והיא בשלה. תוך פחות משניה הפכתי למפלצת עם 7 ראשים והסיפור נגמר כשהיא בוכה על המדרכה ואני ממתינה לתעודת האמא הגרועה בעולם.
בעודי עומדת מחוץ לאוטו וצופה בה דומעת וגוררת רגליים החלטתי שכשזה יקרה שוב אני אגיב אחרת. ממש הרצתי בראש את הסיטואציה ודמיינתי את התגובה העתידית שלי לדלת הנעולה – פליאה משועשעת. קצת כמו ליצן בקרקס.
למחרת בבוקר, כצפוי, הדלת שוב נעולה מבפנים. גייסתי 110% מיכולות המשחק שלי – והקסם קרה. אחרי שלוש פעמים שניסיתי לפתוח את הדלת הנעולה והגבתי בפליאה משועשעת הילדונת פתחה את הדלת בחיוך ויצאה מהאוטו שמחה וצוהלת בדרכה לגן.
**עם תוכנית פעולה הרבה יותר קל להגיע ליעד**

אני מתאמנת בקרוספיט כבר 7 שנים. בהתחלה פעמיים בשבוע ובשנתיים האחרונות אני מצליחה לבקר בסטודיו ארבע פעמים בשבוע! רק מה, המשקלים לא כל כך זזים. לפני שנה (מזל שפייסבוק פה למי שזכרונה נשאר על רצפת חדר הלידה) החלטתי שאני רוצה לעשות מאסל-אפ. תרגיל לא סביר בכלל שבמשך שש שנים אני נמנעת ממנו בהפגנתיות בכל פעם שהמאמן כותב אותו על הלוח. החלטה של רגע שלא ברור לי עד עכשיו מאיפה הגיעה.
ובכן, האלגוריתם של פייסבוק התגייס מיד ודאג לי ל 95% מהפיד סרטונים של א.נשים מסבירים ומדגימות את השלבים מאפס ועד ביצוע חזרה מלאה. התחלתי להתאמן. פעמיים בשבוע שיניתי חלק מהאימון שהיה כתוב על הלוח כך שיכלול אלמנט שמחזק שרירים או טכניקה לקראת מאסל-אפ. חודשיים אחרי הצלחתי לבצע חזרה אחת עם גומיה עבה והיום אני עושה כמה חזרות עם גומיה דקה.
אבל זה בכלל לא העניין. מפה לשם המשקלים שאני מרימה *בכל* התרגילים עלו. משמעותית. קסם.
**שיפור מתוכנן וממוקד עשוי להוביל לשיפור שלא צפיתי**

עוד באותו העניין. לכל אחת מאיתנו יש איזושהי תפיסה של עצמה (תפיסה עצמית). אני טובה במקצועות מדעיים ופחות בשפות. אני לא יודעת לשיר. אני יכולה למכור קרח לאסקימוסים. אני לא מסוגלת לרוץ 100 מטר. אני אמא טובה. אני יכולה להציג בפני 1000 איש. השלימי את החסר.
כשיש אימון על הלוח אני עושה בראש חשבון זריז של כמות החזרות והסטים ויודעת איזה משקל לקחת עבור כל תרגיל. תפיסה עצמית. אתמול התאמנתי עם יפעת. איך אני אוהבת להתאמן עם יפעת. אנחנו עובדות ויפעת אומרת לי – אפשר יותר. אני עונה לה – עזבי, לא היום. הלכה. חזרה עם קטלבל פלוס 4 קילו. עשינו עוד סט. אומרת לי – אפשר יותר. הולכת. חוזרת עם קטלבל פלוס 2 קילו. עושות עוד סט. אומרת לי – אפשר יותר. בשלב הזה אני כבר צוחקת בקול רם. הלכה. חזרה עם קטלבל שאני אפילו לא בטוחה כמה שוקל – מעולם לא השתמשתי בו.
אם לא יפעת זה לא היה קורה. עבדתי עם משקל שמעולם לא לקחתי מהמדף. והצלחתי. קסם.
**הרבה יותר קל כשיש מישהי שדוחפת אותי קדימה**

נפגשתי עם אינה לשיחה על מצויינות – ההשוואה שלי לעצמי ולא לאחרות. מדידה של הישגים ביחס למטרה שהצבתי לעצמי. שאיפה לשיפור מתמיד.
דיברנו על מצויינות אישית ועל מצויינות בארגונים ובעיקר על פרקטיקות שכל אחת יכולה ליישם כדי לזוז קדימה.

בואי לשמוע.