למה כל כך יקר פה ומה אפשר לעשות עם זה?

עברו כמה שנים מאז למדתי בתיכון את השיר The road not taken של רוברט פרוסט. השיר נכתב בשנת 1916 ומדבר, בגדול, על בחירה בין שתי אפשרויות.

בצלילה פנימה יש נושאים נוספים:

• האם לבחור כמו רוב האנשים או בחירה ייחודית לי?
• ההבנה שבחירה בדרך אחת משמעותה ויתור על דרכים אחרות שיכולתי לצעוד בהן.
• איך תשפיע כל בחירה על החיים שלי בעתיד?
• האם בכלל יש משמעות לבחירה או שהגורל קבוע מראש?

אבל העלילה מסתבכת כשיש יותר משתי אופציות.

המשוררת סילביה פלאת' ממשיכה את קו המחשבה של פרוסט:
בחירה בדרך אחת אכן משמעותה ויתור על שאר הדרכים *אבל* אי בחירה משמעותה ויתור (ובעצם, בזבוז) של כל הדרכים.

הרגע הזה בערב כשהילדים סופסוף נרדמו (כבר לא זוכרת איך זה מרגיש עם שני מתבגרים שהולכים לישון אחרי). נשארנו אני ורשימת התוכניות שלי.
אני אכין לי סלט גדול. אעביר סמרטוט בסלון. אסיים לכתוב את השאלות לפרק הבא. אכתוב את המייל הזה. אצפה בהרצאת טד שחברה שלחה לי. אאזין לפרק ההוא בפודקאסט. אשתה קפה עם חברה. אשב במרפסת עם בן הזוג. אסדר את התמונות באלבום.

או שאשאר על הספה עם הטלפון ביד בגלילה אינסופית.

גם אופציה.

במילותיה של סילביה בתרגום חופשי:

"ראיתי את חיי מסתעפים לפני כמו עץ התאנה בסיפור. מקצה כל ענף, כמו תאנה סגלגלה ושמנמנה, עתיד נפלא קרא וקרץ אלי. תאנה אחת הייתה בעל ואישה עם בית משפחה וילדים, ותאנה אחרת הייתה משוררת מפורסמת. תאנה נוספת הייתה פרופסור מבריק, ותאנה אחרת הייתה אירופה ואפריקה ודרום אמריקה. תאנה נוספת הייתה אלופת צוות נשים אולימפית, ומעבר למעלה מעבר לתאנים הללו היו עוד תאנים רבות שלא הצלחתי לראות בבירור. ראיתי את עצמי יושבת בפרשת עץ התאנה הזה, גוועת ברעב, רק משום שלא יכולתי להחליט איזו מהתאנים אבחר. רציתי כל אחת ואחת מהן, אך בחירה באחת משמעותה אובדן של כל השאר, וכאשר ישבתי שם, בלתי מסוגלת להחליט, התאנים החלו להתקמט ונפלו אחת אחת על האדמה ליד רגלי."

הזמנתי את אורה אריאל – האופטימית – לשיחה על כסף.

למה כל כך יקר פה ומה אפשר לעשות, כל אחת מאיתנו בבית שלה.

הפואנטה – יש הרבה דברים שאפשר לעשות.
החל מבחינת ההוצאות החודשיות שלנו ועד סוגים רבים ושונים של השקעות.

אל תתני לכסף לנבול וליפול רק כי לא הצלחת להחליט באיזו תאנה לבחור.