אם את מחפשת סימן – הנה הוא
סינכרוניזציה, מונח שנקבע ע"י הפסיכיאטר קרל יונג, מתייחסת לצירופי המקרים מוזרים שקשה להסבירם במקריות בלבד. חוויות שמקשרות בין העולם הפנימי של מחשבות, רצונות, פחדים לבין העולם החיצוני והמציאות, בדרך שמרגיש שיש לה משמעות כלשהי, מעבר לצירוף מקרים.
כשאני שמה לב ל"צירופי המקרים" האלו וקוראת להם בשמם – סינכרוניזציה – אני מביאה אותם לקדמת הבמה ומתייחסת אליהם ברצינות, כך שהם הופכים למשמעותיים.
ולמה זה מעניין?
🧠כי מסתבר (בכמה ניסויים שערכו ד"ר פנינית רוסו נצר וד"ר תמר איצקסון ופורסמו בעיתונים מדעיים נחשבים) שכמות תשומת הלב שאנחנו מפנות לסינכרוניזציה עשויה להשפיע על איכות החיים שלנו🧠
מה?
א.נשים שמודעים יותר לסינכרוניזציה מדווחים גם על רמות גבוהות יותר של רווחה ושביעות רצון מהחיים.
כן.
ובקצת יותר פירוט: חוויות סינכרוניות יכולות לשפר את תחושת הרווחה. פתיחות למשמעות שמאחורי צירופי המקרים מובילה למציאת תכלית וסיפוק בחיים. הרגשה של חיבור למשהו גדול יותר מעצמי ואיזושהי הנחיה "מלמעלה". זיהוי ופירוש מקריות כסינכרוניזציה תורם לאופטימיות לגבי העתיד. החוויה היא תזכורת לכך שליקום (לאל, לרוח, למפלצת הספגטי המעופפת) יש דרכים לארגן את הדברים עבורינו.
כשהתחלתי להקליט את הפודקאסט הבנתי פתאום שכל החיים שלי אני מעורבת בפרוייקטים שקשורים לנשים – שיעורי העשרה במדעים בבית ספר יסודי לבנות, תגבור מתמטיקה לתלמידות תיכון שעלו מאתיופיה, פרוייקט מדע מעשי עם נערות בסיכון, תוכנית מנהיגות ויזמות לסטודנטיות.
פתאום הכל הסתדר לי בצורה בהירה – הפודקאסט הוא רק עוד שלב בדרך הזו – להגיע למי שצריכה / רוצה את הדחיפה הזו קדימה.
יהיה מוגזם אם אגיד שמצאתי את היעוד שלי?
הפודקאסט נתן לי הצדקה לפנות לנשים מדהימות שכנראה לא הייתי פוגשת בדרך אחרת, כולל אחת שהפגישה איתה שינתה לי את החיים (כן, את יודעת מי את).
אחת מהנשים האלו היא יעל יחיאלי, שקמה בבוקר כדי לקדם שיוויון מגדרי. יעל היא המוח מאחורי דף הפייסבוק "אף אחד אף פעם" (רוצי לעקוב אם את לא שם) והיזמת של 5050, מיזם שמטרתו לקדם יצוג שיוויוני של 50% נשים בכל מוקדי קבלת ההחלטות.
עכשיו תראו – אנחנו (נשים וגברים) ביחד בתוך הסיפור הזה. אחרי שתקשיבי לפרק חזרי לפה לתגובות לקישור לתמיכה בשותפות במיזם 5050. שתפי את הפרק עם בן הזוג, חברה, קולגה. זו המשמרת שלנו. בואו נגרום לזה לקרות.
